תשובה: יש הבדל ענק בין התשובה התיאורטית והמעשית.
תיאורטית: כל חוזה אפשר לבטל. אמנם יש קנס ורצוי להיזהר אבל תמיד "יש דרך חזרה".
מעשית: את החוזה עם ארגון הבריאות העולמי לא ניתן יהיה לבטל כי החוזה כולל תנאים ששום מדינה או אדם לא יוכל לעמוד כנגדם. זה חוזה שכובל את הידיים והרגליים ואומר שאם אתה מפר אותו אז מותר להרוג אותך.
אז בתיאוריה אפשר להפר כל חוזה אבל במציאות אי אפשר להפר את החוזה עם ארגון הבריאות העולמי.
כל עוד ישראל לא חתמה (או ליתר דיוק הודיעה שהיא מבטלת את הסכמתה עד נובמבר 23) – אז פורמלית היא לא מחוייבת ואי אפשר לשים עליה סנקציות. טיפה קשה לכפות על מדינה שלמה משהו שהיא מתנגדת וכל אדם סביר לא יסכים למגבלות של חוזה שאנחנו דחינו.
אבל אם חלילה, ישראל לא תבטל ותהיה מחוייבת/חתומה על האמנה אז העם שלנו יתפלג בין אלו שחושבים "שצריך לקיים חוזים גם אם הם לא טובים" לבין אלו שיגידו שזה לא חוזה אלא גזר דין מוות למדינת ישראל.
יתחילו חילוקי דעות פנימיים.
בתי משפט יקבעו שישראל מפרה חוזה וכו'.
בשורה התחתונה – חובה לדאוג שהאמנה הנוראית לא תאושר.
