תוכנית ערי 15 דקות היא יצירה של ערים (או חלוקה של ערים קיימות לרובעים) שבהם לאזרח יהיה "כל מה שהוא צריך" ולא יהיה לו צורך לצאת מהם. הכל קרוב לבית.
למשל: עבודה, סופרמרקט, בית ספר, קולנוע, מסעדה וכו'.
עד כאן נשמע מעולה ופינוק – לא כן?
רק שחסר פה עוד "פרט קטן" – אזרח שירצה לצאת מתחום ה-15 דקות, יזדקק לאישור השילטונות.
כמו שיש דרכון ליציאה מישראל – רק שזה יהיה ליציאה מהרובע.
ומי שלא יהיה צייתן?
מי שידבר נגד השלטון? מי שיביע דעות "לא נחמדות" ברשתות החברתיות?
וחלילה עבריין כבד שיפגין נגד השילטון?
אופס – אין לו אישור לצאת מגבולות ה-15 דקות.
אין פרנסה. אין תחבורה ציבורית. אין ביקור קרובים בעיר אחרת.
אפשר רק לשבת בבית (או בבית הכלא האישי שלנו) ולחשוב על תאריך השחרור אם נסכים להיות צייתנים על מלא.
האם זה דמיוני? לא!
1. בסין זה קיים מזה מספר שנים.
יש מצלמה בכל פינת רחוב ובכל סופרמרקט ולכל אזרח יש "ציון / דירוג חברתי" ומי שהניקוד שלו נמוך – המחשב סוגר לו אפשרויות לתחבורה ציבורית וליציאה מהרובע באוטומט.
2. קלאוס שוואב – ראש הפורום הכלכלי העולמי/WEF שהגה את תוכנית אג'נדה 2030 הכריז בראיון בטלוויזיה שכל העולם צריך ללמוד מסין בנושא זה.
3. בישראל, לפני כחודשיים עבר בהצלחה חוק "מצלמות עם זיהוי פנים במרחב הציבורי" ובקרוב יתחיל גם פה "דירוג חברתי".
ערי 15 דקות הוא בסך הכל "עוד אחת מזרועות התמנון" של אג'נדה 2030 להפיכת תושבי העולם לצייתנים.
אבל: תמיד ניתן לעשות משהו בנושא!
