הסיבה שאנשים קוראים לנו הזויים:
רוע קשה – (כמעט) לא ניתן לעכל/לעמת. כשהיהודים הראשונים שנמלטו ממחנות ההשמדה חזרו לגטאות – למשפחות שלהם וסיפרו שיש רצח שיטתי – התגובה של בני המשפחה היתה: "לא יכול להיות", "אתם הזויים".
הסיבה – כמעט אי אפשר לעמת רוע קשה מאד.
ובשואה רצחו "רק" את הגוף של אנשים ורק של קבוצות מסוימות (יהודים בעיקר, עוד כמה קבוצות קטנות בהרבה)
הפעם – אם רוצים "לקחת בשבי" את הנפש. ושל כל תושבי כדור הארץ.
והם מתקדמים מהר מאד ועם הצלחות לא רעות.
זה דבר שיותר קשה לעכל/לעמת מהשואה.
ולכן, *הבעיה אינה אצלינו אלא אצל מי שלא מסוגל לעכל זאת) – והפתרון שלהם הוא להכריז שאנחנו הזויים – ואז "אין צורך לבדוק האם הסכנה אמיתית".
זה אולי משחרר אותנו מאשמה אך לא משחרר אותנו מאחריות.
אנחנו "המבוגר האחראי" שזו זכות ענקית וגם חובה ענקית.
ואין מי שיעשה זאת מלבדנו.
הדרך להסביר זאת:
הדרך הלא נכונה: לתת נתונים. כאשר לאדם יש דעה א' ואני מראה לו נתונים שאופציה ב' היא הנכונה – הוא מייד מרגיש שהוא טעה. ואף אחד לא אוהב להיות טועה.
ולכן התגובה האוטומטית של הזולת היא: "אני לא טעיתי. אתה טעית" ורמת ההקשבה שלו יורדת לאפס. ואדם ללא הקשבה – לא יכול להקשיב, להתבונן ולשנות דעה (אם צריך) אלא הוא יתקע על הדעה המקורית שלו. יחפש עוד הוכחות שהדעה שלו נכונה (והעיקר – שהוא לא טעה).
הערה חשובה: בויכוח הנ"ל, ויכוח בין שני אנשים "חרשים" – אין שום חשיבות למה נכון ומה האמת. חשוב רק "מי היה יותר צודק" וזה ויכוח ששני הצדדים מפסידים.
הדרך הנכונה:
במקום להתווכח עם אנשים – לגרום להם להתבונן.
במקום להראות להם "שאנחנו מבינים והם לא מבינים" (ואז יש נתק) לשוחח איתם מנקודת מבט: שהדעה שלי כלל אינה חשובה. חשוב רק מה שאתה, הזולת, תגיע למסקנה בעקבות השאלות שאשאל מייד.
והחלק החשוב ביותר: הזולת מגיע למסקנה בעצמו ולא כתוצאה "מהחוכמה שלי/מהנתונים שלי/מהשיכנוע שלי".
ואז הזולת פתוח להקשבה, פתוח לתקשורת, פתוח וגם מרגיש בטוח לשנות את דעתו – אם אכן הגיע למסקנה הזו. הוא לא "חייב להיות צודק – ולא משנה כל היתר!".
היישום:
ע"י שאילת שאלות.
לדוגמא בנושא ארגון הבריאות העולמי:
1. ארגון הבריאות העולמי הסיר מהאמנה הקודמת את סעיף "שמירת זכויות האזרח". למה שארגון ירצה למחוק סעיף כזה? למה שמדינת ישראל תסכים למשהו שדופק את האזרחים שלה?
2. ארגון הבריאות העולמי הכניס סעיף לאמנה החדשה שאומר שהארגון ראשי להחליט שיש בעיר רמת גן פוטנציאל שתהיה מגיפה בעוד חודש ולכן כל תושבי רמת גן חייבים להיכנס לסגר מיידי עד להודעה חדשה.
והוא רשאי לעשות זאת ללא קריטריון (למשל: מספר מתים / נדבקים / מאושפזים).
וגם ללא זכות ערעור.
למה שארגון ירצה זכות להחליט על משהו בלי קריטריונים ובלי זכות ערעור? למה מדינת ישראל הסכימה למשהו שקושר לה את הידיים?
הגעת האמריקאים לישראל:
האם כדי לכבוש ארגון טרור בתוך רצועת אדמה קטנה צריך 2 נושאות מטוסים? צה"ל לא מסוגל לעשות זאת?
האם מדינת ישראל עומדת להתמוטט שהנשיא "קופץ לביקור בישראל" בהתראה של יומיים?
מתי, בפעם האחרונה נשיא ארה"ב קפץ לביקור בישראל מהיום להיום?
מה המחיר של "ארוחת החינם"?
וכו'.
הטעות הנפוצה שבגללה קוראים לנו "הזויים" – מידרג גדול מדי
תינוק מאכילים בכפית קטנה. לאחר מכן בכפית רגילה. ורק לאחר שגדל – מאכילים בכף.
כך, כשאנחנו מסבירים לזולת משהו, ובפרט משהו מהפכני – חייבים להסביר במידרג הכי קטן שאפשר. מניסיוני, בתחומים כאלו אין טעות של "מידרג קטן מדי" אלא רק של מדרג גבוה מדי.
איך אנחנו יודעים שאנחנו במידרג הנכון?
א. בכל רגע נתון – אנחנו מסתכלים בעיניים של הזולת. אם הוא מאושר ומאד רוצה להמשיך את השיחה זה סימן שאנחנו עושים נכון. אם הוא פחות נלהב – סימן שעשינו טעות קטנה ואם נתקן במיידי – הבעיה תעלם.
ב. לקבל הסכמה של הזולת על כל שלב קטן בשיחה.
למשל בסעיף 1 לעיל בנושא "שמירת זכויות האזרח" שארגון הבריאות העולמי מנסה למחוק מהאמנה.
אם נקריא לזולת את השורה כפי שהיא מופיעה לעיל (בבת אחת) – רוב הסיכויים שהוא יקרא לנו "הזויים" ובזה תסתיים השיחה.
במקום זאת, צריך להסביר במדרג קטן ובקבלת הסכמה על כל פרט בנפרד – לפני שעוברים לשלב הבא.
לדוגמא – איך להסביר את הנ"ל במידרגים נמוכים ובהסכמה.
שאלה לזולת: האם תוכל להסכים איתי ששמירת זכויות אזרח היא חשובה.
תשובה: כן.
שאלה: ואם מישהו היה מציע לך חוזה שרשמת בו "שבהסכם הצדדים ישמרו על זכויות אדם" והצד השני היה מבקש למחוק סעיף זה – האם היית חושד שהצד השני אינו מוסרי ויש לו מטרות אפילות?
תשובה: כן
שאלה: ואם אומר לך שארגון הבריאות העולמי – ביקש למחוק את סעיף זכויות אדם שהיה קיים באמנה הקודמת – היית אומר שאתה סומך על ארגון כזה?
תשובה: לא.
שאלה: היית רוצה לשמוע על עוד ספיקות שיש לי לגבי הארגון הזה בנושאים מעבר לשמירת זכויות אדם?
תשובה: כן.
