איך מסבירים "לאנשי קפלן / מחאה חברתית – דמוקרטיה" שיש סכנות גדולות יותר בעולם והן לא פחות דחופות?

נתונים:

1. אנשי המחאה החברתית הם אנשים מעולים, אנשים בעלי רצון טוב שפועלים ללא לאות למען מטרה טובה. וחובה לכבד אותם על כך ולהגיד להם תודה אמיתית מעומק הלב על העבודה הנפלאה שעושים.

2. ביחד עם זה – יש סכנות הרבה יותר גדולות בעולם כגון הפורום הכלכלי העולמי והשלוחה שלו ארגון הבריאות העולמי שמקדמים את אג'נדה 2030 שזו סכנה ליישום דיקטטורה על מלא בכל העולם. וללא ספק זו בעיה גדולה יותר מאשר האם במדינת הקטנה ששמה ישראל תהיה או לא תהיה דמוקרטיה.

3. אנשי המחאה רואים נכון אבל רואים תמונה חלקית. 

מה שהם הבחינו הוא נכון ואמיתי אבל הם לא רואים את הבעיות הגדולות יותר.

"האשמה" של מי זה?

א. לא של אנשי המחאה – כי הם עושים הכי טוב שם יודעים (והם אכן עושים זאת היטב – הם מרימים 100,000 – 150,000 איש כל שבוע מזה 7 חודשים להפגנות – שאפו ענקי!!).

ב. אולי האשמה שלנו שלא הסברנו להם?

לא. אנחנו עושים נפלא מה שאנחנו יודעים כולל הסברה.

תשובה:

זו אינה אשמה אל אף אחד אבל זו האחריות שלנו.

אנחנו זכינו לראות / להבחין בסכנה הגדולה ועם הזכות הזו באה גם האחריות – אנחנו היחידים שיכולים לפקוח עיניים של האחרים בטרם האסון הגדול יקרה.

אין מישהו אחר שיוכל לקחת על עצמו משימה זו.

זה אולי לא הוגן. זה קשה ומתיש ויש מלא התנגדויות יותר הגיוניות ופחות התנגדויות.

אבל אנחנו היחידים שיכולים לעשות זאת.

ורק דרך הסברה בדרכי נועם (כי כל הסברה אחרת תזמין התפקה נגדית וחוסר הקשבה).

והחצי כוס המלאה:

1. אנחנו זכינו. וכעת נזכה את הרבים.

2. לא צריך ש-51% מהאוכלוסיה תפקח עיניים. מספיק ש-20% יטילו ספק בטוהר הכוונות של ארגון הבריאות העולמית – והפושעים יברחו לחורים שלהם כי הפושע שונא את אור השמש.