התשובה מורכבת משני חלקים: מה לא לעשות ומה כן לעשות.
אבל לפני כן צריך הבנה של חוק טבע.
חוק טבע:
כשאתה רואה סידרת פעולות שכל אחת מביאה לעבר דיקטטורה, אז:
- זו דיקטטורה בהתהוות.
- מיום ליום – ההסברים / התירוצים מדוע זה לא דיקטטורה הולכים וגדלים. וגם מתרבים. נדרשים "יותר תירוצים" כדי להסביר מדוע זו אשליה ולא דיקטטורה…
- אין מה לחכות – אם אני רואה מישהו רץ עם סכין שלופה וצועק "אללה הוא אכבר" – אני לא אמתין להוכחות/אסמכתאות/להיות בטוח שהוא רוצה לרצוח.
גם אם הוא יוכל לתת לי "הסבר נפלא לכל חלק" – התמונה הכוללת תקבע ולא התירוץ התורן.
מה לא לעשות?
לא לענות על טענה בטענה נגדית. זה יוצר התנגדות מהצד השני ושאיפה – לא להקשיב.
(הסיבה: אף אחד לא אוהב להיות טועה. אף אחד לא רוצה לשמוע שמה שהוא חשב עד לפני שתי דקות היתה טעות מזיקה והוא לא ראה זאת – וגם לא פעל לעצירת הסכנה).
לכן אם אנחנו נביא "הוכחות" שהארגון "לא טוב" הם יהיו חייבים להביא הוכחה שהארגון הוא כן טוב…
מה כן לעשות?
לעורר ספק סביר אצל השומע במניעים של הארגון שמבצע את הפשע המוסתר / הסמוי עד שהצד השני יתחיל לפקוח עיניים ולבחון באמת את כוונות הארגון ואת מעשיו – ולא לחזור כאוטומט על המנטרה שהארגון "רוצה רק טוב".
כל המטרה היא: לגרום לזולת לפקוח עיניים ולבחון באמת את הכוונות והמעשים של הארגון.
בפגישה ראשונה ולפני שאנשים פוקחים עיניים ומוכנים להתבונן – אין טעם ואין לנו כוונה להביא להם "הוכחות שהם טעו" ואז הם יפסיקו להתעניין, ינתקו תקשורת ואולי אף יגדירו אותנו כהזויים ויפעלו כנגדינו.
איך מעוררים ספק?
על ידי שאלות כמו שמופיעות בפוסטים שאני מפרסם "בקבוצות המומחה" (למי שאין לו את הפוסטים – לפנות אלי באישי ואקפיץ לו).
