תשובה:
כל דיקטטור זקוק להסכמה, כלשהי, של הציבור.
אין מצב שיבוא דיקטטור למדינה דמוקרטית וישליט לבד דיקטטורה.
גם לא יספיק לו שיהיה לו צוותי עבודה, ממשלה, פרלמנט, משטרה וכו' – כל אלו לבד – לא יספיקו לדיקטטור.
הדיקטטור צריך הסכמה (בהיקף שאפרט מייד) של הציבור הרחב. ללא הסכמת הציבור הרחב, אפילו הסכמה שבשתיקה – שום דיקטטורה לא תצליח.
ראינו זאת בנושא כפיית החיסונים (ואני לא נכנס פה לנושא האם החיסונים מוצדקים או לא כי זו אינה מטרת הקבוצה) – ברגע שמספיק אנשים עוררו ספק ביעילות החיסון – כמות המתחסנים ירדה בצניחה חופשי עם כל חיסון חדש.
וזה קרה רק בגלל שאנשים הטילו ספק. וזה קרה בגלל אנשים רבים שהפגינו, פירסמו בפייסבוק, הפריעו לפוליטיקאים בכנסים שלהם וכו'.
וכל זה קרה למרות מסע הפחדה הגדול ביותר בהיסטוריה במדינת ישראל ובעולם כולו, עם תקציבים שלא נראו מעולם, עם משטרה ברחובות, בים, באוויר, בשדות תעופה ובכל מקום אחר.
ברגע שהיו מספיק אנשים שהביעו ספק – הדיקטטורה נסוגה.
הסבר:
מדוע חשיפה וחוסר הסכמה מצליחות להביס דיקטטורות?
דיקטטורה היא פשע כלפי האזרחים.
ארגון הבריאות העולמי הוא אירגון פשע של פרוטקשיין: לוקח כסף מאיתנו כדי "להגן עלינו" כאשר ההגנה היא שלילת זכויות אזרח, סנקציות, צנזורה ברשתות חברתיות וכו'.
חוק טבע: פושעים בורחים מאור השמש. פושעים בורחים מחשיפה. ברגע שאנחנו נחשוף מספיק – הפושעים יברחו לחורים שלהם.
כמה חשיפה נדרשת?
אין בידי את האחוז המדוייק של האוכלוסיה שאם היא לא משתפת פעולה (אפילו הסכנה שבשתיקה) – אז החלטות דיקטטוריות לא מצליחות. ההשערה שלי שזה בסביבות 20% – 30% מהאוכלוסיה. מה שבטוח, ולמזלינו, שלא צריך 51%…) מה לעשות? לעשות! כל אחד לפי יכולותו והעדפתו. כל פוסט בפייסבוק, כל חלוקת פלאיירים, הפגנה, כל שיחה עם עוד אדם ועוד אדם, כל ארגון חוג בית וכל השתתפות בחוג בית היא תרומה ענקית וישירה להצלחת המאבק. אין פעולה שהיא קטנה מדי. אין פעולה שאינה תורמת ישירות להצלחתנו!
