שתי תשובות:
1. להגיב תמיד.
2. להגיב רלוונטי.
הסבר:
מצד אחד – כמה שיותר תגובות זה יותר טוב. גם קוקה קולה לא פירסמה פעם אחת "וקיוותה" שאנשים יבינו ויקנו אלא היא מפרסמת כך שכל אדם רואה לפחות 20 פעם ביום פירסומת לקוקה קולה: ברחוב, בקולנוע, בטלפון וכו'.
עד שהאדם הממוצע ברחוב מרגיש "שכל העולם שותה קולה" ונהנה ולכן גם אני חייב לקנות. כדי להיות כמו כולם, כדי לא להפסיד חוויה, כדי להיות בעניינים וכו'.
גם אנחנו צריכים להגיב בכל מקום ובכל זמן וכמה שיותר – יותר טוב.
גם המסר הנפלא ביותר לא נקלט לאחר פעם אחת (לעיתים רק אחרי 10 פעמים ויותר).
מצד שני: אם אנחנו נגיב בהקשר שלילי מאד (ניקח את הכי קיצוני שאני יכול להעלות בדעתי ברגע זה – אתר של עידוד לנאציזם. הכי גרוע שעולה בדעתי) ונפרסם שם את קוקה קולה – התחושה תהיה שקוקה קולה זה משקה של נאצים, ולא משנה כמה זה יכול להיות טעים – אני אעדיף לא לנסות. אבל רוב המקרים אינם קיצוניים כמו הדוגמא לעיל.
הכלל אומר: אם ההקשר שלילי מאד – לא לפרסם. אם ההקשר "בתחום האפור" או חיובי – כן לפרסם.
וכל אדם יבחר לעצמו מהו הקשר שלילי ומהו הקשר בתחום האפור או החיובי.
מצד שלישי – תוכן התגובה.
תמיד תמיד יהיה מסביר פנים, מכיל, אוהב ומבין את הצד השני.
פירסום תוקפני או פירסום שמראה לצד השני שהוא טועה לעולם לא יצליח,
והסיבה: אף אדם לא אוהב להיות טועה.
ואם אומרים לו שהוא טועה אז אוטומטית הוא מתחפר בעמדתו ולא שומע את מה שיש לנו לומר והפסדנו אותו.
תמיד לעשות מישהו צודק.
לעולם לא לעשות מישהו טועה (גם כאשר הוא טועה ואומר ש: 2 + 2 = 5) – גם אז לא לומר לו שהוא טועה – כי הפסדנו אותו.
